אולי מפני שנולדתי בשעה הזאת (4:20 לפנות בוקר), אני אוהבת את השעה הכי חשוכה שלפני הזריחה. זו השעה שאני אוהבת לנקות בה את הבית לעשות בה הליכות ומדיטציה. הזמן הזה בין חושך לאור, בין משבר להתבהרות הוא רגע הלידה בטיפול שאני אוהבת כל כך, הרגע שבו המחסום נמס והופך להיות מנוחה גדולה, חשבתי שאסור לשכוח שלפני המנוחה הגדולה, תמיד יש תחושת לילה ואופל הכי עוצמתיים.