הקולות השונים של הרצון

אני רוצה זה ביטוי מסובך.

הרבה פעמים אם נקשיב לעומק נוכל לגלות שאכן אני רוצה משהו בו בזמן אני גם רוצה את היפוכו: ״אני צריכה להיות אדם מעשי יותר״ ומולו הדבר שהכי מתחשק לי זה פשוט לנח, והשנים האלה מתרוצצים וריבים ולפעמים הפה שלנו נותן מקום לאחד ולפעמים לאחר.

חכמת הגוף

יש דברים שיותר קל לי “להגיד” במגע ודברים שהמילים צרות מלהכיל. רגשות עזים טובים או רעים מחשבות עצמתיות או אובססיביות וכו’. כל פעם מחדש אני מרגישה אסירת תודה על היכולת לומר את דברי שלא במילים, אלא באופן עמוק הרבה יותר. הרי איך אפשר להרגיע חרדה שמתגנבת לגוף, חומקת פנימה כמו ענן קר שעוטף את הלב וגורם ללסתות להתהדק ולבטן פשוט להתהפך?  אותה חרדה שגורמת למחשבות לרוץ הלוך ושוב ללא שליטה בתסריטים מזעזעים?? אלפי מילים מרגיעות שתגידו ללא הרף “זה רק בדמיון שלך” לא ישוו למגע יד תקיף ומלא בבטן או בעורף ללחיצות הגונות בכתפיים שמכריחות את החרדה להתפוגג תוך כדי שהנשימה חוזרת וממלאת את הריאות, כמו במגע של קסם. פוף…. פשוט מחושך לאור.

על חושך ואור

אולי מפני שנולדתי בשעה הזאת (4:20 לפנות בוקר), אני אוהבת את השעה הכי חשוכה שלפני הזריחה. זו השעה שאני אוהבת לנקות בה את הבית לעשות בה הליכות ומדיטציה. הזמן הזה בין חושך לאור, בין משבר להתבהרות הוא רגע הלידה בטיפול שאני אוהבת כל כך, הרגע שבו המחסום נמס והופך להיות מנוחה גדולה, חשבתי שאסור לשכוח שלפני המנוחה הגדולה, תמיד יש תחושת לילה ואופל הכי עוצמתיים.